כמה מעט רצית לתת מההמון שמצאתי,
תוגתך מזמרת לירח נרדם,
במדבר נדיב שקט מאדם.
את ידי לא תיקח, רק את שירתי לנשמתך הסוערת.
ראיתי סופה מתחוללת, מכילה בה אותי ואותך.
האם מצאת אותי, נסיכי הקטן?
תעטוף אותי או תקטוף אותי - עשה בי כרצונך.
תמורת כנותך אשלם ביקר לי מכול, עבור חיוך אקטוף גם כמה
כוכבים.
ילדי שלי, אהובי שלי, נסיכי הקטן.
כמה עוד אוכל להכיל ממך בתוכי, הרכן ראשך, הנח לתוגתי שלי
לעטוף אותך, לאהוב אותך.
האם אין בך מעט מחילה עבור אמך או כל דמות אישה?
מפחד אתה מעצמך, מסתגר מצלך.
את ידי לא תיקח, רק את שירתי לנשמתך הסוערת.
ראיתי סופה מתחוללת,
לא תמצא בה אותי נסיכי,
הגיעה עונת הנדידה לארצות החום,
לשמש הגדולה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.