רועי-לי עמית / מחייכת |
נראת כל כך שמחה,
היא מחייכת,
אולי היא שכחה..?
אולי היא מאושרת..?
למה היא צחקה?!
למה העיניים כה שמחות...
ולמה הפנים שוב מחייכות...
ולמה יבשו כל הדמעות...
ולמה היא ממשיכה לחיות...
עם כל מה שהיה אתמול.
אולי היא שכחה הכל..?
אולי מישהו יגיד לה שאסור!
אולי יגידו לה לבכות...
ומישהו ינגב לה תדמעות...
כי הוא,
כבר לא יחזור לחיות..!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|