את כל הלב שלי אני נתתי לו. את כל הנשמה שלי. האהבה שחיה בי.
את עצמי. כלום לא נשאר לי. את הכול נתתי לו. אבל הוא זרק את
הכול לפח. ואני נשארתי בלי כלום. היה לי הרבה אבל עכשיו אין לי
כלום. אין לי אותו. כל מה שנשאר לי זה מקום ריק בלב. אדישה
להכול... כי כלום כבר לא משנה. מעורבת  בהכול... כי הכול זה
כלום. רק מנסה לשכוח... אבל זה כל כך קשה. לפעמים אפילו נראה
לי שזה בלתי אפשרי. אבל אני יודעת שזה כן... כי זאת לא הפעם
הראשונה. אז אני צריכה לנסות חזק יותר. להתאמץ יותר. למחוק
אותו מכל מקום אפשרי. למחוק אותו מהלב שלי! אומרת לעצמי "תמחקי
אותו, תשכחי אותו!!!" ופתאום מוצאת את עצמי מפנטזת על הנשיקות
שלו. החיבוקים שלו. ההרגשה של האהבה שלו מציפה אותי... אני
כאילו טובעת באהבה שלו. טובעת בו. ההרגשה כל כך טובה. אני
מוגנת. אני שמורה. אני נאהבת ואני גם אוהבת. ופתאום הכול
מתנפץ. כמו זכוכית. הכול מתנפץ והרסיסים, בכל מקום, ננעצים בלב
שלי. ואז אני מבינה... מבינה מחדש... שאין לי כלום. שאין לי
אותו. ושכל מה שהיה לי אז... כבר נעלם. נעזב... נשארתי לבד.
שוב. מנסה לחלום שוב אבל זה לא מצליח. הרגשה של הצפה מגיעה אלי
שוב. אבל הפעם היא שונה. אני שוב טובעת. אבל הפעם אני טובעת
בדמעות... כאב... סבל... במציאות. כואב לי הלב. השם שלו. חרוט
לי בלב ובנשמה. הוא היה הכול בשבילי. האור היחיד בכל החשכה
הזאת. אור מיוחד... אור אלוהים. זה השם שלו... אור אלוהים. קשה
לי להגיד את זה. כואב לי להגיד את זה. אבל אני חייבת. חייבת
להוציא אותו מהלב... חייבת להוציא מהנשמה. חייבת להוציא אותו
מעצמי. חייבת להתרוקן מהכאב, ולהתמלא מחדש באהבה. למחוק את כל
מה שהיה, למחוק את האור הזה, כי הוא כבר הפסיק להאיר בחושך.
וכל מה שהוא עושה עכשיו זה מסנוור. מסנוור אותי ועושה אותי
עיוורת. לא רואה מה אני עושה ומה נכון. כי הוא אולי אור
אלוהים, אבל כנראה שלא של האלוהים שלי. לא מה שאני מאמינה. לא
מה שאני רוצה. צריכה. אני צריכה למחוק אותו. לכבות אותו. תפסיק
להאיר כבר!!! אני שונאת את האור הזה שלך! אם אתה אור של מנורה
אז הלוואי שיגמר החשמל, ואם אתה אור של נר אז הלוואי והרוח
תכבה אותך! אבל אתה לא אור של מנורה ולא אור של נר... אתה אור
אלוהים. אמנם לא שלי אבל בכל זאת... אני מעדיפה לחיות בחושך
מאשר באור הזה. בבקשה תתכבה! בבקשה תעזוב את הלב שלי! כי אתה
פשוט שובר אותו... מנפץ אותו. לא יכולה יותר. אור אלוהים,
תתכבה כבר.