כשמסתכלים מהצד,
לא יודעים את הכל,
מתקרבים עוד יותר...
ועדיין...
אין קול,
לא אומרת מילה,
ולא זזה...
דממה...!
לא מובנת כל כך,
היא נראת כמו מלאך,
היא סובלת יותר...
גם במותה...
לא מצאה אף חבר...
אחד שיבין,
למה בכתה...
אחד שירצה,
מושלמת כמותה...
אחת שזאת...היא!
רק אחת...וכבר אין



זה לא היה צריך להיות מוקדש לאף אחד, אבל אחרי הרבה מחשבה
ונסיונות היזכר איך כתבתי ולמה, המחשבה שלי היתה על קורל, אז
זה מוקדש לקורל, למרות שעד שהיגעתי לסוף כבר הפסקתי לחשוב
עליך


אוגוסט 2001