השמש שוקעת אל אמצע הלילה
קו אופק אחד צפונה מסוף העולם
פסים ארוכים של אדום ושל אושר
שמים של מים בתוך אדמה של ים

שחפים מושחרים כמו צללים
נפרדים מהמים
שליחיו של הלילה קוראים לי
לבוא אלייך כמו קרחון אל הים

כף ידך עברה סמוך לעורי
מדליקה את האש, סומרת שיער
וקול נשימתך הכבדה סמיך כמו ערפל
יורד מההר, מנהר, אל עפר

גוף נגע בגוף
כמו אחזתי את כל העולם בידי
כשהקרקע נשמטה תחת רגלינו
לא יכולתי לדעת אם זה חלום אמיתי

כשרעדת כך בחושך
האם זה חיוך או בכי הקורע אותך מבפנים
כשפסים בהירים של כתום שוב עולים מסביב
וקור מקפיא מנסה להפריד בינך לביני

השמש זורחת מאמצע הלילה
היא בעצם לא שוקעת, לא עולה, רק מתריסה
דרך זוג עינייך שבוערות עכשיו על חזי
כמו תריסים לתוך נשמתך המבקשים ללכוד את ליבי

ושוב השחפים, לבנים כמו יום חדש
חוזרים אל המים
שליחיו של הבוקר
קוראים לי ללכת ממך כמו קרחון אל הים

ודמותך הכהה
כמו שחף
כמו עץ
כמו כף יד
כמו גוף
כמו כל העולם

חומקת בין אצבעותיי כמו חול הזמן
משאירה עקבות זיכרון בנפשי

כמו שליחיו של הלילה, כמו הים, כמו הנצח
כמו שליחיו של הבוקר, כמו ראיתי יופייך.