הזיכרון המוקדם ביותר שלי הוא מגיל שנתיים.
אני עומדת בכניסה למטבח בבית הורי ורוצה להכנס לשם ולראות מה
אמי עושה שם, אך לא יכולה, כי הורי שמו שער בכניסה למטבח.
אני יודעת שאם אבקש להכנס לא יתנו לי, אז אני מנסה ומנסה לטפל
במנעול ולבסוף מצליחה לפתוח את השער. אני נכנסת למטבח ומקבלת
תשואות מאמי על חוכמתי הרבה.
במקום להרגיש שמחה שאני עכשיו במטבח עם אמא כמו שרציתי להיות,
אני עצובה על כך שאמא לא רצתה שאהיה איתה במטבח.
בעצם, אני לא בטוחה בכלל שזה הזכרון המוקדם ביותר שלי, כי
שמעתי את הסיפור הזה שוב ושוב מהורי (בלי המשפט האחרון) במשך
חיי ואולי זה הזכרון שלהם שהושתל אצלי.
שנים רבות שנאתי לבשל במטבח ולא ידעתי למה.
היום אני מבינה שיש לזה קשר לאותו שער. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.