זהו שיר שכתבתי בערך לפני שנתיים.
"הדרכים סלולות, רק צריך ללכת בהן"
כך חשב האדם אשר עדיין איננו איש.
ימים כחולים חולפים כחלוף הרוח
ונדמה שרק ימי השחור נחקקים בסלע ככתובים באש.
"לברוח!" אומר הקול בראשו של האדם,
"אך לאן?!" עונה האדם.
והאדם הפך לאיש,
הוא כבר אינו נשלט ע"י מחזיקי החוטים.
הוא חופשי בחופש מדומה כמעוף הציפור בכלוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.