|
(למאיר אריאל )
ענני אבק אחרונים
מול נבו
בסיס שמירה על דומיה ערבית.
אני משנן את החרות וזוכר את עינייך.
מתפתלת המכלית על גרגרי כביש אחרונים
שקיעה אדומה מול נבו שחור.
לא משה ולא אברהם חזו מכלית ואבק
או פולש ציוני וגדר מגננה
הדקלים נמסו אל השכחה
אפור על חום ועינייך הפקוחות
כה רזה וכה צמא
המכלית עוד רגע כאן
המילואים מזמן לא ירוקים
שמירה אחרונה על צל נבו, רואה את בוא הערב
שעות לפני תום עולם
משה היכן אתה להחליפני עכשיו.
שד מדבר שואב את הזיכרונות האחרונים של החום
ושיחי דרכים מוצאים את מנוחתם הראשונה על גב הבוטקה.
העיניים רוצות להעצם אך עינייך עוד פקוחות לרווחה
מצמוצים ראשונים.
הדקלים התעוררו מהשכחה
חום על שחור ועינייך נעצמות
כה רזה וכה עייף
המכלית עוד רגע כאן
פסיעותיו של מאיר אריאל על קולו של אהוד בנאי
כמו גלים על ספינות מדבר מן הרדיו
עוד זרמים אחרונים של חום.
מול נבו לא נשאר אדם, לא ישראל חוצה נהר ולא אל
שום מושיע ושום יהושע.
עינייך חולמות את הזיכרון האחרון בגעגוע נמשך.
הדקלים הם סנה בוער
אש מול שחור ועינייך עצומות.
הצמא מערער את שנתו
של בודד במשמרתו
המכלית עוד רגע כאן |
|
זה לא העולם, זה
אני.
אדיוט ברגע של
הארה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.