אני.
יושב כאן מול ספסל אפור, לעיני השמיים המתבוננות,
ללא כל מכסה
דיבור
וצל.
יושב, וידיי זקופות לצדדים, ונפשי
חדורת כל נשימה ושקופה לכל עין ונפש.
תחת השמיים הללו, ולא אחרים, מדבר, אני,
ללא מילים,
ברוחי ובליבי אליך.
הנני כאן.
מביט בחנינה אל המסך השחור.
אינני ילד עוד,
שתיקה אינה מתקבלת אך דמעה כן.
אתן לך את כל דמעותיי, את חום עורי ואת מתיקות שפתיי.
למען תביע מבוקשי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.