הכובע שמוט לפנים
כמעט מכסה את עינך
והימים ימי אמריקה
לבשת חולצת משי לבנה
ועניבה שחורה ענדת כצבע עורך
אבל איפה אתה יושב
עם המבט הריקני והסיגר
אולי במסעדה בפינת רחוב
קרוב לחלון הראווה
לימינך זר פרחים שושנים
בצבעי צהוב וורוד המשתקפים בחלון
ואתה מופיע שוב מצדו השני
ישוב באותה התנוחה
ידך שעונה לאחור
אותו המבט
והכרכרה מתאימה בדיוק כמו המסעדה
המכוניות זוחלות במעלה הרחוב
והזמן מתחלק מעל פניך השחומות
ואין לו נגיעה בך
ורק נוסע יכול לשנות לזמן שאול
והמנה כבר מתבשלת
ואתה אוכל כי סתם זו השעה
והאוויר קל ושרירך רפויים
שמחה או שזו רק המוסיקה שאתה אוהב
והתמונה מאחוריך מטושטשת
הרחוב הולך ונעלם
אבל לרגע נשאר קיים
גם אתה
לרגע.