אחרון הגעתי לעולם
הדברים האחרונים.
את חרון אפך הרגשתי
כראשון בין ראשונים.
שיוויתי ללבי ולנפשי
את כובד משקלך
כפלדה בוערת,
נשמתי את נשימתך.
עיוור הנני מלפניך
ומתחתיך לא הרגשתי
בדבר מעבר למה שהנך
כמו שעון מכוון
יושב ומכוון
ללא כלום.
השקט, כמו מילה קדושה
חיפשתיך בחלום והתעוררתי
כמו תמיד, מנסה להיצמד אליך
אבל הבוקר בא בצהרים
ואתה נעלמת לכמה שעות
של שכחה.
טעם החיים
סר חינו ממני
נשאר רק זמזום של דבורה אחת
שאיבדה את מלכתה.
הביאו את ילדכם לשער הפרחים
ולא לשער הרחמים.