היא עוד רצה,
אגלי הזיעה נוטפים ממצחה
היא עוד תגיע
והשלווה תחכה לה בוטחת
עוד כמה רגעים כבר תהיה שם
ועורקיה מפעמים בהתרגשות
היא נעמדת, נשימתה כבדה
מביטה סביבה בחיוך מבטיח
ויודעת,
זה המקום הפורץ מתוכה
כמפלים שוצפים
זאת היא שם בין כל העצים
והפרחים המזמרים. שם,
תחת הסלעים, במי האגם
המתוקים.
זה המקום בו תשחרר את נשמתה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.