"תתפלאי", אמרת, "אני יודע לאהוב".
אכן פליאתי שוכחת, מבינה כעת את הבהילות בצורכך למפגש עמי.
טבעת מגושמת מתנוססת על אצבעך חונקת סוגרת עוד רגע ונומקת את
מראיתך,
ההיא מתנוססת ואני מתבססת בפרידתי מזכרונך.
"עשה שהפעם תצלח דרכך", אני אומרת ואחר כך מבינה כי זוהי היא
עצתה הטהורה של אישתך לשעבר (או שמא לשעבר אישתך) - עצתי שלי.
כמה מפתיעה תגליתך בגיל שלושים ושבע.
אתה הנך מגלה לי, לעצמך ולמי שהיינו כי למדת לקשור את השרוכים
לבד.
ואני איני מתרצה שהריי לא בהצהרה תאשרר את אהבתך.
אתה שב ואומר "אני יודע לאהוב", ובכל פעם שיוצאות מילות אלה
מפיך אתה הולך ומתרחק, עד שאיני רואה אותך.
ידיעתך, סוגרת עליך את הגולל לעד - כאן נפרדות דרכנו שבזיכרוני
מעולם לא נפגשו.

לאיש של האישה,
האחרת.