אני מרגישה מנותקת לגמרי מהעולם שאני חיה בו,
אף אחד לא יודע כמה כאב נצבר בתוכי,
עד כמה אני מתגעגעת אלייך,
אף אחד לא רואה את דמעותיי ואף אחד לא נמצא כאן
בשביל להציל אותי מעצמי.

הלוואי ויכולתי לשאת את חיוכך בתוך לבי בשביל כל
הפעמים שבהן לא הייתה לי סיבה לחייך.
אני חושבת עלייך עד שזה כואב וכשאני מתעוררת
בלי לראותך לצידי אני מרגישה שחצי ממני כבר לא חי.

דמעותיי שורפות את הכר בכל לילה הלוואי שיכולתי
לאחוז אותך בזרועותיי שוב לעוד יום אחד.
זה מצחיק איך אני מעוורת את עצמי רק כדי שאני לא אצטרך
לראות שהכאב מושך אותי למטה, מפיל אותי על ברכיי.

אני כל כך לבד ושום דבר לא אמיתי אני רק חולמת עלייך,
אני טובעת כאן בדמעותיי, בבדידותי ובכל הריקנות שהשארת בי.
הזיכרונות מציפים את ראשי ואני כל כך לא שלמה, חצויה.
זה כל כך קשה להאמין שאני כאן בלעדייך ושהדמעות זולגות
בלי סוף, שהכאב חי בתוך עיניי, שלבי כבר לא מרגיש דבר
ושהכול כל כך קר וחשוך בתוכי.