כמה מאתנו אינם משלנו. אף שהם משלמים שכר דירה כדי להחזיק משרד
בקומה האחרונה של אחד מבנייני הבורסה, או אפילו לובשים חליפה
ועניבה, או מטלטלים כמו כולם תיק עסקים מהודר מעור. ייתכן שהם
יגידו לך שלום כל בוקר במעלית - שזה לא יטעה אתכם, הם לא
מהפלנטה. הם נציגים שנשלחו מ"משרד מבקר הגלקסיה". אלישע עבד
בשבילם, אבל לקח לי הרבה מאוד זמן לגלות שאלישע הוא בכלל לא
בנאדם.
בעקרון, יש למבקרים האלה המון עבודה בכל פעם שסוגרים מאה. צריך
להקדיש מספר שנים כדי לעבור על כל הנתונים. כמובן שהם לקחו
בחשבון שלעבור על המאה העשרים ייקח את הזמן הרב ביותר. מעולם
לא הייתה לפני כן מאה שהיו בה כל כך הרבה פרטים. בני אנוש
התאהבו באופן די אובססיבי באינפורמציה ותיעדו בקפדנות כל
אירוע, יותר מאשר בכל מאה אחרת. המבקר הראשי הציב את הדד-ליין
עד סוף שנת 2006, הוא חשב שזה זמן סביר. אך הדו"ח המפורט הגיע
למבקר הראשי רק באמצע שנת 2009. בכל פעם קיבל אלישע אישור
לחריגה לחצי שנה נוספת. קחו בחשבון שרק ההקלדה של כל החומר
לסייבר-טקסט ארכה שנה.
אלישע קיבל אותי לעבודה מייד למחרת חגיגות המילניום, ואני
גייסתי עבורו צוות גדול של עובדים: תחקירנים, מעבדי נתונים,
קלדנים. הוא סמך עלי בכל הנוגע לכוח-אדם ובכלל למה שקשור
באינטראקציה אנושית. המעמד שלי בחברה התחזק והפכתי להיות
העוזרת האישית שלו. בילינו שעות רבות יחד במשרד. הבניין כולו
כבר היה מחשיך ואצלנו עדיין דלקו האורות עד השעות הקטנות של
הלילה. מכיוון ששנינו היינו פנויים, לא היה אכפת לנו להקדיש את
שעות השקטות הללו לעבודה. נהניתי מהעבודה בקרבתו ומהפסקות
השתייה והאכילה שלנו - רק שנינו לבדנו לקול זמזום מנורת
הניאון.
כיום אני יודעת שהנתונים שעיבדנו הגיעו מרשת חוץ פלנטרית
שתיעדה כל אירוע ולו הזעיר ביותר שקרה על פני כדור הארץ במהלך
המאה העשרים. אלישע כינה את המחלקה האחראית על כך: "ההשגחה
העליונה". מתברר שלא היה כל קושי למחלקה זו לעקוב ולהיות עדים
לאירועים חיצוניים וכן גם פנימיים (כלומר, אלה המתרחשים
בתודעתו של כל אדם: מניעים, מחשבות, רגשות, לבטים) ולתעד אותם.
לא כל שכן, אירועים ציבוריים, תהליכים היסטוריים, בקיצור - לא
היה 'פיפס' קטן שנעלם מהם. זהו מצבור ענק של נתונים. מבצע
אמביציוזי מאוד. אך הטכנולוגיה שלהם מצליחה לתפוס ולשמר את
הכל. מדהים. כשאני חושבת על זה, לפעמים זה נראה לי כמו בזבוז
זמן ואנרגיה בממדים קולוסאליים, אך אלישע טען שלכל זה יש בסופו
של דבר מטרה, איזו שהיא תכלית עליונה. רק אלוהים יודע בשביל מה
זה נחוץ... בכל אופן, תפקידו של אלישע היה לעבור על הנתונים.
לקח לנו שנתיים לפחות עד שנעשינו מאהבים. אלוהים, איך שהוא לא
קלט רמזים! טוב, כמו שאמרתי, הוא לא היה בנאדם. בסופו של דבר
ניצחה העובדה שהוא גבר...
כאישה שמחשיבה את עצמה למאוהבת, רציתי לקחת חלק בחייו האישיים.
אין ספק שהוא בטח בי, משום שסיפר לי דברים כמוסים ביותר ושיתף
אותי בפרטים רבים. כתינוק, הטילה אותו מחלקת המבצעים הגלקטית
לקיבוץ מסוים בעמק יזרעאל שהייתה בו לינה משותפת. כך הם לא
השגיחו בעובדה שלא היו לו הורים. הוא גדל בחברת הילדים והתערה
בה בהצלחה. הוא שירת בצבא ובמקביל קיבל שדרים מהגלקסיה שהכינו
אותו לתפקידו המיוחד כמבקר של המאה העשרים. כמו כל גבר, אהב
אלישע לדבר על עבודתו. גם מתוך רצון להרשים וגם כי קשה היה לו
לשאת את משקל הסודיות.
היינו שרועים על הספה שבמשרד שאותה פתחנו למיטה זוגית כשאלישע
שיחק בתנוך האוזן שלי וסיפר שלאורך כל ההיסטוריה התרחשו
מיליוני שגיאות. אלה עלולות להסיט את האנושות למסלול שאינו
רצוי להנהלת הגלקסיה ואף לגרום לסופו של המין האנושי. הנהלת
הגלקסיה מנסה להשפיע בלי להתערב, לנסות ולהעביר מסר למישהו
שיתריע על השגיאה ולקבל תיקון. שתי שגיאות חמורות שאירעו במאה
העשרים הובילו לכך שעתיד הפלנטה יהיה מוטל על הכף: א. הומצאה
המכונית הממונעת באמצעות דלק ב. הלב האנושי נעשה אטום מפני
אהבה. שתי השגיאות הללו קרו בגלל כוסמת.
בתחילת המאה, מדען פולני בשם בולסווב פיוטרובסקי מוורוצלב,
גילה במקרה שאפשר לתדלק את המנועים של כלי הרכב בעזרת נוזל
המופק מכוסמת. כדי לחגוג את פריצת הדרך המדעית, הלך בולסווב,
בולק בפי חבריו, עם כמה מעמיתיו המדענים לבית המרזח. שיכור אחד
החליט שבולק מביט עליו עקום ופתח עמו בתגרה שהסתיימה בכך שבולק
נרצח בסכין. זה לא אמור היה לקרות, ואת התוצאות ההרסניות:
הכלכליות, החברתיות ובמיוחד האקולוגיות של השימוש בדלק למנועים
כולנו מכירים.
מתברר גם שאותה כוסמת, או בשמה העממי "קאשה" מכילה גם מרכיב
מסוים הגורם לשחרור אנזים שעוטף את הלב בציפוי אטום, והופך
אותו לחסר רגישות, לא מסוגל לאהבה.
בארצות אוכלות הקאשה התחתנו זוגות רבים במשך מאות בשנים לא
מתוך אהבה. הם לא עשו מזה עניין. הם היו אנשים פרקטיים.
המתירנות של שנות הששים, הפיצה את האנזים האחראי לאטימות גם
לשאר חלקי העולם באמצעות נשיקות צרפתיות (אופנה חדשה מאוד
באבולוציה של המין האנושי. הפצת המנהג הזה בהשפעה חזקה של
הסרטים ההוליוודים). אצל נשים השינוי לא הורגש כל כך כי הן
החליפו את האהבה בצורך נואש. הגברים פעלו כרגיל, על פי צו היצר
המיני. בשל מערכת הערכים שהיתה עדיין שריד מהמאה הקודמת,
הרומנטית, גם נשים וגם גברים העמידו פנים שהאהבה ממשיכה
להתקיים כרגיל.
"האם זה אומר שאתה לא אוהב אותי, אלישע?"
"כמו כולם, צפרירית - אני לא בדיוק יודע מה זאת אהבה."
זה מה שאיפשר לו בשנת 2010 לעזוב אותי בקלות יחסית.
היינו בעיצומו של אקט מיני, עיני היו עצומות והייתי מאוד
מרוכזת בבניית אורגזמה, כשפקחתי את עיני לאחר השיא - אלישע כבר
לא היה שם. דום לב היה כרטיס הטיסה שלו חזרה לאי-שם בגלקסיה.
אני מבינה שהזמנתם אותי לכאן כי אתם חוקרים את נסיבות המוות.
אני מודעת לזה שעל פי מרשם התושבים, אלישע לא קיים. הוא הקפיד
תמיד שלא להתבלט והלך במסלול עם כל חבריו. לכן, אם תבדקו היטב,
תמצאו שיש לו מספר אישי צבאי. אבל לא היו לו קרובי משפחה,
חשבונות בנק או תשלומי מס. למראית עין הוא ניהל חברה מצליחה,
אבל איש לא ידע במה היא באמת עוסקת. כל קשריו הכספיים נוהלו
במזומנים, וגם לפני שעזב, דאג להשאיר לי בכספת סכום שיספיק
לסלק את החובות על הוצאות השכירות והמשכורות של העובדים. הוא
השאיר עבורי מעין פנסיה לאלמנות מטעם הקרן הגלקטית, סכום
שיאפשר לי לחיות בצניעות גם אם אבחר לא אעבוד.
אני יודעת שאתם חושבים את הסיפור שלי לבלתי מתקבל על הדעת,
אחרי הכל, קשה להאמין. אולי אתם חושבים שאיבדתי את צלילות דעתי
מרוב צער בנסיבות שבהן הסתלק אלישע. תראו, אני האמנתי לו שהוא
לא מכאן. אבל אם יש לי ספק הכי קטנטן, הוא קשור למה שסיפר לי
אלישע על זה שהאנזים בתוך הכוסמת גורם ללב האנושי לא להרגיש
אהבה.
כי אני בסופו של דבר באמת באמת אהבתי את אלישע.