מלכה שכמוני ... שוב נפלת ברשת הדייגים המוזהבת שלי .
רשת של שקרים וחוסר בטחון . כולם נופלים ואז מגלים , מגלים מי
אני באמת . פעם גם אני נפלתי ברשת של כאב , רשת של שקרים הוא
היה אמן המסכות והתחחים וכמה שכאב לי וכמה שאהבתי אותו וכמה
שהוא הזיק לי הבן אדם המגעיל הזה . הרס עצמי נו דיי הייני כבר
בסרט הזה .
לפני ככה חודש הכרתי בחור כזה נורמלי עבר חודש הוא אוהב אותי
או לפחות זה מה שהוא טען אתמול בלילה . אני בצחוק הכובש שלי
ובניפומניות הכובשת עניתי לו שלי לוקח זמן לאתאהב . אני באמת
לא יודעת אם הוא טוב לי או רע וממש נמאס לי שוב להפגע .
אמא אומרת שאנחנו לא מתאימים , אמא צודקת רק לפעמים .
אני רוצה שנתאים אני רוצה לאהוב אותו כן , רוצה נמאס לי החיפוש
אחרי אהבה . זה שונה הפעם כן , אני חושבת אני מתגעגעת אליו וגם
קצת פוחדת , פוחדת מלאבד אותו . השאלה היא הסיבה רק בגללו או
עצם המחשבה ... נו המחשבה שפוקדת חצי עולם ... להשאר לבד ?