חתיך ויפה ושרירי וחכם וטוב לב וסובלני וסקסי ומצחיק ומנומס,
בעל טעם טוב ויודע לבשל. והכי חשוב- אוהב אותך.
הרי לשם כך נבראתי. לא?
לא נועדתי למשהו אחר. כל הדמויות מסביבי מאוד שטחיות, מציגות
פנים מיוחדות שלי שלאט-לאט תראי ותגלי כדי שתתאהבי בי כל יום
מחדש.

עזבי שלא הייתה לי ילדות, אין לי חברים, רבתי עם אבא ובכך
גרמתי לאמא לבכות. עזבי שאף פעם לא ממש נהניתי. עזבי שלצילך
איני יכול לאהוב.   עזבי. פשוט- עזבי.

יש לי גם חיוך יפה וגומות חן. אני לא שעיר והשיער שלי רך ונעים
למגע. אני לא מעשן ואפילו אעזור לך להיגמל, אם אי-פעם רק
תרצי...
ואיך אפשר מבלי להזכיר גם כדורגל. בכלל רציתי להיות כדורגלן.
אבל זה לא כל- כך מתקשר אלייך. אני צריך להיות מאוד קרוב אלייך
כדי שתעזבי את בעלך בשבילי.

בעלך...

למה לעזאזל את נשואה?! אף אחד מעולם לא גילה לי זאת. לבד. הכל
לבד. לא ניחשתי. גם כשלא חייכת, שצעקת, שהתעלמת.
לא ידעתי, באמת! אני מדמיין עצמי רוכן על ברכיי, בוכה לאדון
עולם שלא ישליכני לעזאזל. לא ידעתי, רק אהבתי.
את תעזבי אותו בשבילי? אסור! אני יודע. מאיפה? כתוב.
בתורה כתוב גם שאסור להתאבד, אבל נועדתי בשבילך. בשביל מי, אם
לא לך??

אני קם על רגליי בדרכי לגיהינום,
דרבי. אני חלוץ יחיד ונבחרת ברזיל בחולצות של מכבי. כאילו לא
מספיק שהדשא ירוק?! אני רץ ורץ ועוקף, מתחמק מהתיקולים. עברתי
את הקשר, המגן, הבלם, השוער. אני רץ. את ביציע.

אני לא יכול. מעולם לא ביקשת. בספק אם אי-פעם תבקשי. החמצתי.
מטר מול שער ריק. את ביציע עם בעלך מעודדת-בירוק. השאול
שלי...

מה תאמר הבחורה שזיינתי אתמול. כשדמיינתי אותך בין זרועותיי.
אשתי, אם ילדי. גרמתי לה לגמור כמו שאף פעם לא גמרה. אם לילדי.
לא. לא יהיו לי ילדים אם לא ממך.
מי אני אם לא בעלך? אב לבנייך, לבנותייך. אם לא אהובך? תגידי
מה את אוהבת, גם אני אוהב. אני בטוח. בואי רק נוריד את הטבעת
הזו.

אני גם נחמד ומתחשב ושזוף טבעי ואתלט לא קטן. ואם תרצי אני
אקעקע את שמך על זרועי.

כל יום מגלים משהו אחר, חדש. ואני לא מפסיק לחשוב.
אני חושב שאני אוהב אותך.
אני חושב שאני אוהב אותך תמיד.
ואת? את נשואה...
למה את נשואה? למה לא חיכית? הרי נועדתי בשבילך!

למדתי בשבילך, התעמלתי לכבודך. מי אם לא אני, החצי השני שלך?
את מכילה את כולי. מי אם לא את?