חדר חשוך
אפלה מתקרבת
ילדתי,
שלא ביקשתי,
שלא ניחשתי,
ילדה קטנה עם גומה על לחיה
ופניה,
של מלאך המוות
אין מעט רוך ואין מעט תמימות
ילדה נולדה כסתם טעות.
שתי עיניים לה
חשוכות
הכי עצובות שתפגוש אי פעם
ראשה,
עומד רופף, משגיח
לה אל תנסה להבטיח
ילדה שלי ושלו
ילדה שקטה
ילדה שמנה
אל חדרה החשוך
היא מתקרבת
וריח של צחנה עומד שם
שיניה החדות
פניה החיוורים
ילדה גדולה
בלי יותר מדי חיוכים.
והגומה?
נעלמה
והמלאך?
ברח
והמוות?
נשרך
"אפלה" קראתי בלחישה צרודה
"אמא" קראה אלי בחזרה
"תודה שאימצתני לחיכך,
אבל אמא,
הסתיים תורך"
נפלתי אל חדרה החשוך של בתי
נשרתי לעולם האחר
לעולמה של... אפלה...
|
