עוד יום להעביר בחיי, עוד יום למלא בצמר גפן
כלוא כחיה בסורגים טכנולוגיים
עייפות של מאבק אין סופי של יש מאין
האם להרפות האם להלחם
האם לשכב לישון ולא להתעורר
כדור קטן המתגלגל ללא הפסקה במורד הגיבעה
אין לעצור צריך להיות קשוב בכל רגע

בכל יום חדש חיפשתי ישועה
לעיתים חשבתי שמצאתי תקווה
מעתה רק טוב יהיה בחיי
והריקנית חזרה והתדפקה אל שיריי

ועתה כנווד ששב אל בית נעוריו
כך חוזר אני אל עצמי
ומוצא את היופי המתנגן מבפנים
ושלווה מתפשטת בכל גופי
ברוך השב אל האור הפנימי
כי משם באתי ואלי שבתי