אני הצנצנת של עצמי ואני מחבק בתוכי את העיניים ואת הטעם של
הדמעות שלי כשהן מתקלחות, ואז אני מרגיש קצת שונא וחיבוק הופך
לחנק ואני מתעוות בעצמי במרווח כמו ילד קטן שמציץ מבעד לחלון.
ואז, אני נמס לתחתית וגולש במקומות החומים והתקרה מעליי כמו
שמיים של ים שקורצים בחיבה; אלפי הידיים שלי מתפרשות ומתנתקות
והדמעות הרחוצות מטביעות עד לקרקעית וחנקתי את העיניים, איך
חנקתי את העיניים, חנק קר ודחוק לפינה האחרונה של העולם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.