אופטימיות  רכה ומתוקה, נמתחת ומתכווצת עוטפת ובולמת
נלחמת עד כוחה האחרון.
רצה בגשם בין מחסה למחסה, הלילה היא נחה בקרטון
על משקפיה זולגות טיפות
והיא ממצמצת כדי להישאר ערה

גזים מרימים אותה ממקומה.
הליום וחמצן וכימיקלים מתקתקים על לשונה
היא מודה להם, משתתקת וצופה.

אט אט היא לומדת לזפזפ, למצוא את הפינה החמימה
אור כחול על פניה, פיה מכוסה בשמיכה
יש לה חיוך כובש ועיניים מתוקות

אז האמינה - כשהבטיח הבטחות
הוא  הבטיח לה זאת בצבעים כה מרהיבים, אלוהיים
אבל יום אחד  התקלקל ועולמה נראה לה - בחומים

היא מביטה למעלה ומבחינה בטיפה חודרת
שכבת נייר אחת דקה ועוד עבה והיא כבר לא מוגנת
טיפות המים מתופפות על משקפיה
מצנזרות את המעציב כל אדם
הניצוץ שהוא היופי הנפלא מכל - נרדם.