[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אריאל סבסטיאן
/
מחלה ללא מרפא

היא נכנסה הביתה בשקט, הורידה אט אט את הידית המסיבית של חדר
השינה ופסעה בצעדים חרישיים לעברו. החדר היה שקט, שקט מדי, ורק
הוא שכב שם על המיטה הזוגית וגופו שרוע, יד פה ורגל שם. היא
הסתכלה עליו, התבוננה בו, בתווי פניו שכל כך אהבה. היא הכירה
כל אחד ואחד מהם כאילו היו שלה, העריצה את הקמט הקטן שמופיע
בקצה פיו בכל פעם שנתן לה חצי חיוך רק כדי שתהיה מרוצה, את
הגומות הקסומות שהופיעו להן כשרצתה למות והשאירו בה את הכוח
להמשיך הלאה.
היא התיישבה בקצה המיטה על המזרון הישן והמוכר. בחדר שררה דממה
מטורפת, היא ליטפה את שערו בעדינות - רק שלא יתעורר, לא
התכוונה לגעת בו אך ידה פשוט נשלחה לכיוונו. הוא אפילו מתוך
שינה ידע לחוש בנוכחותה בחדר ושלח את ידו, אולי מתוך אינסטינקט
לא ברור, אל רגלה ואחז בה ברכות כמו שרק הוא יודע.
שעה ארוכה ישבה בקצה המיטה כשהיא בוהה בו והוא עם ידו המלטפת
על רגלה כפי שחלמה במשך שנים. באותם רגעים הרגישה בטוחה ומוגנת
כפי שלא חשה אף פעם קודם לכן - אהבת חייה שוכבת על ידה.
כשהייתה בת 16 היו לה ידידים רבים, אף פעם לא חבר. נערה יפה
ומרשימה ששמה הולך לפניה, תלתלים שחורים נופלים על כתפיה ופניה
הכובשות מבקשות חום ואהבה.
כמה שחזות יכולה להטעות. מבט אחד בעיניה יגלה בפני כל אחד את
שברון הלב העצום שחבוי מאחורי החיוך שמתנוסס ללא הרף על פניה,
שברון לב במימדים לא הגיוניים לנערה בת 16.
לבה השבור שיתק אותה אין ספור פעמים. נפש צעירה ופצוע, שנים על
גבי שנים נלחמה על קרבה וקשר, אך גופה ולבה לא אפשרו לה וכבלו
אותה במנהגה הישן והמקולל של לקיחת צעד אחורה.
עכשיו, בחדר, הם רק היא והוא והיא אוהבת אותו כל כך, אהבה
ששמעה עליה פעם בסיפור אגדות, אבל בסיפורים הכל היה כל כך פשוט
בלי הרהורים או חששות, פשוט זורמים. אהבתה מוצפת בכאב, פחד
והרס ולעתים תכופות מדי הם משתלטים עליה בלי ידיעתה, תופסים
פיקוד ומשתקים אותה.
הלב שבור מינקות, אולי כך נולדה, לא מכירה חיים עם לב שלם.
נפשה צועקת מבפנים, גופה מאיים להתנפץ למיליוני רסיסים בחלל
החדר ורק ידו השלווה מונעת את הפיצוץ הנורא שעומד להתרחש בכל
פעם מחדש.
בכל פעם שהיא חשה כי קיים איום שהשבר בלבה ייסדק ויגדל, היא
עוזבת, פשוט קמה, עוזבת ומצילה את עצמה - כי בכל  זאת לב שבור
זאת מחלה איומה ללא מרפא.
דמעה קטנה פגעה בחזהו בזמן שהיא הרכינה ראשה כדי להריח אותו
שוב, כמה שהיא אהבה את הריח שלו, הוא התחיל לפקוח עיניו אט אט
וראה אותה מולו, מחייכת אליו חיוך מרגיע ושליו. באותו רגע
הרימה את ידו מרגלה, אחזה אותה עם שארית כוחה והוא חייך אליה
ועצם שוב את עיניו. באותו הרגע עם הקמט הקטן והגומה המוכרת
החזיר אותה לחיים. היא הניחה את ידו על המזרון בעדינות. פסעה
בשקט לעבר הדלת ועזבה. עזבה לתמיד עם לב שבור.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אלון, מי ינצח
בסופרבול?

- הכל פתוח
והכדור הוא
עגול.




מתוך "1001
משפטים שאלון
מזרחי עוד לא
אמר, אבל סביר
שיאמר אותם
מתישהו"


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/8/05 13:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריאל סבסטיאן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה