אוקיי אנשים יש פה סיפור שזה אנבוליוובול. זה התחיל בזה
ששלחתי לבמה את השיר הבא:
נסיון ללכוד נמלה שנכנסה לי במקלדת
ללחחוןןוחןייטעאכההניעעאאאאאאאאאאאאארררררררררגכב
בככככככככככעיייייייייייייךלךפםךפף],
]]ףפף..ץ. תלצלתללללללצתתלצלצממחייי חי חיעטע
אעהעגדסזכגהנעיחלךףף[[
פ]ףם[
ףךךללצחחימיענהככגגגגגגגגגגגדסזשRTFGXSDWXC VBNBMLK,L'P;]'
POOLL[P
]
'[]
'/'
,[[].
.LLLLLKJUYHGTRFEDRWQQAAגררעעעעעהההההגלתחצתלתלץךףפףפ
[],]פפ0998ן8ו7ט66רא5ררר4ק3'2/1
הנה לך יא בתזונה עקשנית!
איכס, נמרחה לי על האצבע אעקגכראכערכרכרכרכר
לתומי חשבתי שהיצירה תאושר והכל יהיה בקלאווה. לא? לא! שלושה
עורכים בזה אחר זה טענו שהיצירה איננה יצירה ושהשיר איננו שיר.
אינסוף התכתבויות היו לנו, בהן ניסיתי לסנגר על מורשת הדאדא
ולטעון כנגד השאיפה של עורכי הבמה למסמנים מוכרים, שבהכרח יש
להם מסומן. בתירוץ של חיסכון קילובייט באתר, הם הציעו לי
פתרונות ביוריקרטיים למהדרין, כמו להקריא את הטקסט הזה בקובץ
סאונד (אהה, בואו נשמע אותם) או לשמור אותו כתמונה. כיוון
שקבצי קול או ויז'ואל כבדים בהרבה מקבצי טקסט, נחשפה מזימתם
הבורגנית של העורכים שלמעשה רק חרדו לחוקי שפה אחידים ומובנים
להם ולכולם, כאלו שלא יחוללו מהומות ויקשו על חייהם בבואם
להחליט וואט איז ארט.
כשראיתי שאין מוצא, פניתי לתכסיס 17/ב הידוע, ושלחתי להם את
השיר הבא, תחת אותה כותרת, כתחליף למקור:
נסיון ללכוד נמלה שנכנסה לי במקלדת
אני מביט בנמלה
מביטה בי
בנמלה
מביט
בי
מביטה
בנמלה
אני
בנמלה
בנמלה
בי
מבי
טה
אה
ני
מ
ביט
ביט
ביט
בנה
מלה
חבל שזה צריך להגמר כך
אדוני השופט, אני לא מרדן מלידה, החיים הקשים על במת הקרשים
גרמו לי לסטות מהכבישים ולקשקש קירקושים למען עורכים יבשים ולא
גמישים.
היצירה הזאת, שמתחילה כבנאליה של מפגש ומתפרקת להברות ראשוניות
שחושפות את זה שכל מסמן מוכר מורכב מהברות שבעצמן מחזיקות
משמעות, אושרה. וכך נכנסתי בחיל, רעד, דחילו, רחימו, מרעין,
בישין, חוחא ואיטלולא וערכתי מחדש את היצירה כשאני מוסיף לה את
השיר המקורי (הראשון). מי ייתן וגופותיהם המרקיבות של הוגו באל
וטריסטן צארה יפסיקו מהסתובב כשווארמה בבתי העלמין של ציריך,
או איפה שלא קברו אותם, ומי ייתן ושירה פונטית תשמע ברחובות
ובצומת ביל"ו עד שבני ישראל התועים יחזרו לשמור על ראש פתוח
ממש כמו בימי ראשית הציונות, ומי תיתן. מקווה שנהנתם מהסיפור /
מאניפסט / דירלדדיומיפציקינפציו.
הג'יבריש של היום הוא הדבש של מחר. |
