שני זאנגדה / 4.12.04 |
כה שליו הוא, כה זועם הוא בפנים.
כפות רגליו נחות על כרים ונשימותיו עמוקות ומתונות.
גופו עטוף בשמיכה כמו מומיה.
תמשיך לישון, יקירי. אל תקום.
תן לי להמשיך לאהוב אותך. רק עוד קצת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|