|
קדמת חלונות
הנחושה אל התיל
גבוהה על ליטוף
מנורות הרחוב.
מפרש וילונות
בחזה הרוח
נודד אל שקיעת הערב.
מסף מרפסות
ומעקות נחושת
כותונת של משי
נודדת וצל
מתארך עם פול
הלילה.
עכשיו מרחקים
כבר כוסו מחשבות
והאופל הוא רק
מסך המסתיר
מראות שבורות.
הלילה אין ניצוצות
באור הפנסים
הכוכבים חיוורים
וכך גם התקוות
כבות. |
|
|
כולם להיכנס לדף
היוצר שלי, אבל
רק בתנאי שתגידו
שהוא דפוק
זאת שאהבה את
התל-אביבי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.