[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חיים צרפתי
/
חי כדי למות

במוקדם או במאוחר אתה מגיע למסקנה שאתה חי כדי למות, פשוטו
כמשמעו.
אתה מסתובב כמו דג זהב באקווריום 10 על 50 ס"מ, אוכל מה
שנותנים לך ומסתגל מחדש כל פעם שמחליפים לך את המים.
הבילוי הכי גדול שלך מופק מצוללן פלסטיק שהעלה כבר ירקת נפוצה,

ואתה, כמו איזה דג מפגר, משחק את ה"כריש" שמפחיד את הצוללן...
נו בטח, הוא הרבה יותר קטן ממך.
נולדת בשבי, אתה לא יודע מהו חופש, אבל אתה מרגיש בחסרונו.
אתה יכול להרגיש לפעמים כמו אקווריום, מחזיק בתוכך עולם שלם
בנוזל שקוף. בתוכך שוחים דגים, חלקם רגועים, חלקם כועסים,
מקציפים ומרימים גלים. אתה מרגיש שבוי ונעול בתוך עולם שנבנה
במיוחד בשבילך, בא לך לצרוח עד שיתפוצצו לכולם האוזניים, אבל
אתה דג, וסולם הצלילים לא כל-כך מדבר אליך.
אתה מתחיל לשחות במעגלים מתוך שגעון שרק מבדר את הסובבים אותך.
אתה שוחה ישירות לתוך הזכוכית, נכנס בה אבל שום דבר לא משתנה.
אתה חוזר אחורה, טס שוב לתוך הזכוכית- ובום...
במוקדם או במאוחר אתה מגיע למסקנה שאתה חי כדי למות, פשוטו
כמשמעו.

ופתאום אתה מת. לא מתאונה או מסבוך של התקף לב, אתה סתם מת.
נופל על הרצפה הכי קרובה...ומת. ומה אז? - שום דבר מיוחד. אתה
שוכב שם, חצי ערום, קור כלבים, עם תולעים באוזניים ואנשים
עוברים לידך.
אנשים עוברים לידך, או מעליך, זה לא כל כך-משנה לך, כי הם
מורידים את הראש וממשיכים ללכת. ואתה מחייך לעצמך, בטוח שזכית
למנוחת עולמים, ואין לך יותר חובות, חשבונות טלפון, מים, חשמל,
ביטוח לאומי, מס-הכנסה, מילואים, הוראות קבע, חמישה תשלומים,
כרטיסי אשראי, מינוסים בבנק וייעוד בחיים. ואז בדיוק כשהשמש
מחייכת מעליך ואתה בטוח, מאה אחוז בטוח, שתביט בה לנצח, איש
במדים מתחיל לשפוך עליך חול רטוב ושורה של עשרים נעליים אדומות
יורים ב"בודדת" באויר. כל גרגר של חול שורף לך עוד איבר בגוף,
וכל צרור מרחיב לך עוד טיפה את הקרע באוזניים.
ואז...שניה לפי שאתה הופך לחרש טוטאלי, אתה שומע איזה קול
מייבב, ואתה מתאמץ לראות מי זה, ממצמץ קצת בעיניים, מנסה
להכניס את התמונה לפוקוס, ואז אתה רואה אותו, פינגווין אנושי,
לבוש שחורים, עומד שם עם ספר בגודל מזערי...ומייבב. אתה לא
מכיר אותו, ועד כמה שאתה זוכר, את האחרון שנראה כמוהו פגשת
לפני שבע שנים בערך, בבר-מצווה שלך, וההוא הכריח אותך לקרוא
מילים ארוכות ומוזרות...כאלה שכבר מזמן מזמן שכחת...
אתה לא מכיר אותו, אז הוא לא מכיר אותך, אז למה הוא בוכה? או
שזה אולי הקול שלו... יבבני כזה...מזוייף.
פתאום אתה מת,
ואתה כבר לא רואה את השמש,
ודתי אחד,
זר במיוחד
אומר עליך קדיש.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מחזיק אותך קצר






המוהל


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/9/01 8:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חיים צרפתי

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה