שקשוק-פקפוק-צחקוק-ריחוק-שקשוק-פקפוק-צחקוק-ריחוק
ארבעה אנשים נקלעו זה מול זו בקרון הרכבת המשתקשק.
מסתכלים לצדדים, עיניים נפגשות, הראש מורכן, המבט מתלכסן אל
החלון, שוב העיניים נודדות ושוב ננעצים המבטים, מבוכה. אין
מקום לברוח, בסוף מתמקדים בנקודה מרוחקת.
הימני נשבר ראשון ומוציא עיתון, הבחורה לצדו לא מתאפקת ומלכסנת
מבט להציץ בכותרות.
הילד התחבר לאוזניות. צלצול הפלאפון של הרביעי הקפיץ את כולם.
כעת שיחתו האישית היא נחלת הכלל, הוא לא יפגוש אותם שוב לעולם
אך הוא משופד תחת מבטם עד גמר הנסיעה - לא כדאי לחשוף סודות
יותר מידי אינטימיים או שאולי הכל כבר נחשף.
הבחור עם העיתון קופץ לפתע... הוא נרדם וראשו צנח על כתף
הבחורה. מיד הוא מתנצל, היא מחניקה חיוך.
הילד הוציא סנדוויץ', ריח המטבח של אמו מילא את חלל הקרון.
הכרוז מכריז על התחנה הבאה. הארבעה קמים, מתנגשים, נדחקים ליד
הדלת, נצמדים זה אל זה בשניות האחרונות לפני שיעלמו לעולמים.