אל גלד ופצע
אל נפש ותום
שרף פגיעותך הפרוצה
כריתי עיניים, לשמוע,
לטעום
את רוך תומתך הקפוצה
רכנתי אלייך בעומדך זקוף
נשאתי יופייך כשכערת
חלמתי אלייך את עונג הגוף
תוך שהדפת וסערת
אל תשאליני על למה ומה
אל תבקשיני לדעת עד אין
הן לא הייתי בעת הדממה
וברובך עוד אינני, עדיין
כשלהט כשפייך
בין אור לבין צל
פרע את קרביי לרוחות -
זריתי מלחייך
על כל מחשופיי
לדעת כאב לפחות
ואת פרורייך
אגרתי לאט
ניזון מאינך בעיקר
ואת לא נשאת או נתת
אוצרותייך
רק מה שלקחתי נמסר
אז אל תשאליני על למה ומה
אל תבקשיני לדעת עד אין
הן כבר צלילים ניתזים בדממה
וברובך עוד אינני, עדיין
הביטי לאופק
שם שקט אחר
בו כל עברייך שלווים
וכל עתידייך עומדים לפקודה
וכל שמחותייך הווים
כבר לא יטרידו למה ומה
כבר לא תרצי עוד לדעת עד אן
אז כשהשקט יחבור לדממה
ברובך לא אהיה עוד,
מזמן |
