לפעמים אתה בא אצלי ככה
לא מוזמן, ראשך מושפל בהכנעה.
את הפרחים מאחריך מסתיר
כאילו שאין לך סיבה טובה.
אתה מחייך חיוך נוגה,
כפיל בחנות חרסינה
ואני כבר מתחילה לנחש,
את אשר עוללת.
אני מכירה אותך משנים
שיננתי בעל-פה את כל התרגילים
אבל פרחים אותי ממיסים
ואני לך סולחת, סתם ככה.
רק זכור,
הפעם אתעקש עד הסוף,
אתה תשלם את החשבון.
ושום חיוך שלך לא יעזור.
טוב, אולי בפעם הבאה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.