[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מאור קורן
/
הזוג ''שלנו''

עיניה המתרוצצות בחנו כל דמות חדשה שנכנסת למתחם, הן משכו את
תשומת לבי מיד. ידה חיבקה בחיבה את בן זוגה, האיפור הכמעט
מוגזם שעל פניה החזיק מעמד באופן מפתיע בהתחשב באדים שעלו
ממימי בריכת המים התרמו-מינרלים, שם באתר הנופש והבריאות,
שפקדנו לזמן קצר, זוגתי ואני באותו יום חופש, בדרכנו לחופשה
בדרום הארץ.

האולם המקורה היה משובץ בבריכות קטנות, מהבילות, ועמוסות
לעייפה בנופשים. ריח חריף של גופרית עמד באוויר, ואני פסעתי
באיטיות, בורר את הבריכה שבה אטבול. רגלי הובילו אותי לבריכה
האחרונה שבפינה. היא סקרה אותנו במבט בוחן ומיד ניכרה על ארשת
פניה המתוחה הקלה.
"הם נשואים, אבל לא זה לזו", חלף במוחי המשפט השחוק, אך בטרם
התפתח על פני החיוך, הכתה בי ההארה כברק, "הו, בדיוק!" ומיד
במקביל שטף אותי פרץ תוכחה: "זה לא עניינך! תפסיק לחשוב על זה
אפילו! אתה עלול להביך אותה!" ומחשבותי נדדו משם והלאה, גם
מבטי.

ערב רב של מבקרים גדש את האתר, יום חול רגיל, קהל שמטבע הדברים
מורכב מקבוצות מועדוני קשישים ביום חופש מסובסד, וקבוצות
מאורגנות של מקומות עבודה בסגנון "מתפרת זוזיאשווילי ובנותיו",
כאלה שבאו לציין שנת עסקים טובה בעקבות סגירת המתפרות בשטחים.
או "מאפיית האופים" המציינת את חגיגות השנה לביטול הפיקוח על
מחירי הלחם. קבוצה כזו, קולנית במיוחד, משכה את תשומת לבי,
צמודים במעין מעגל לדפנות הבריכה, ובליל של "קטעים" נזרק לחלל
הריק שביניהם. כמו למשל: "תעשה עוד פעם את פרץ" או "בואו ונשיר
'קבלת שבת' כמו אז..." וגורר אחריו פרצי צחוק רועמים שמשייכים
אותם לאחווה הזמנית שבבועה השמחה, הזחוחה, שתחומה בדפנות אותה
בריכונת אחת מני רבות, שבכל אחד הסיפור ששייך רק לה.

גופה הנעים של לי החבוק בזרועותי, והרגשת הרוגע ששרתה עלינו
בהשפעת המים החמימים, הנעימים, לא הפריעו למחשבותי לנדוד, בעוד
היא מפקירה גופה לתחושות. "אתה חושב שהם..." שאלה אותי פתאום,
מנידה בראשה לעבר גבם המתרחק של הזוג "שלנו".
"אה, חשבתי על זה", היתממתי, מנסה להסתיר את התעמקותי הקודמת
ברעיון. "בואי, נלך לסאונה". אחזתי בידה, מוביל אותה בנחישות
לכיוון הסאונה היבשה, מפלס את דרכנו במעברים הצרים שבין
הבריכות. יודע שהיא תתחמק ברגע האחרון מהסאונה. היא מעולם לא
אהבה את הבישול האיטי אך בטוח של המוח מחד, ושל הגוף שנצלה
בבטחה על אסכלת פסי העץ הלוהטים של הספסל מאידך.

כמצופה, לי העדיפה את האוויר הצח שבמדשאה והשתרעה לה על מיטת
שיזוף, מאפשרת לקרני השמש החורפית החמימות לשזוף את גופה,
בעודי בולש מבלי משים אחר הזוג "שלנו" שהתגפף בחשק רב, ולצהרי
היום, בחסות האדים המהבילים והסמיכים שבסאונה הלוהטת.

השתרעתי לי באנחת רווחה על מיטת השיזוף, לצידה של לי, קולט
בשקיקה קרני שמש מלטפות, משקפי השמש מצלות על עיני, ראשי ריק
ממחשבות, ולאות מפויסת פושה באברי. צל חולף הניע אותי לפקוח
עין תורנית, חיוך כמעט מופתע ניסך על פני לאיטו. "הם כאן,
הזוג! כנראה מצא חן בעיניהם התואר 'שלנו'". הוא הצמיד את מיטת
השיזוף שלו לשלה, מלטף את שיערה ברוך, ולוחש לה מילים.

ניכר היה עליה שהנאתה אינה מושלמת, עיניה התרוצצו, בוחנות את
ה"שכנים" ומבטה המיוסר נתקל בשלי. "ככה זה", קבע מבטי בבטחה,
ממשיך ואומר: "זה המחיר של "אומץ בצהרי היום", רצית התרגשות?
מה עבר לך בראש כשחשבת על זה? אתם לא לבד בעולם!" הרשיתי לעצמי
לשגר אליה את מחשבותי, שלא היו כמוסות יותר. והיא? מבטה המיוסר
לא מש ממני כאומר: "זו הבחירה שלי, מי אתה שתשפוט אותי? לקחתי
הכל בחשבון, ובכלל, אולי אתה טועה? ושדמיונך הפרוע מנפיק לך
תסריטים אקזוטיים, תראה בכלל איך  א ת ה  מתרגש מכל העניין".

הסטתי את מבטי הצידה, נכלם, היא צודקת, זה לא ענייני, ואפילו
שהכל ברור לעין כשמש חורפית בצהרי יום צלול שמיים ונפלא כמו
זה. זכותה להעז, להסתכן, להתרגש, ואפילו לשלם את המחיר אם
וכאשר, ומי אני שאשפוט, שאתערב כך בצורה בוטה, ועוד אפלוש
ישירות למחשבות שלה...

אחרי מקלחת מרעננת, בתור לעמדת הקבלה, להחזיר את מפתח "התא
לחפצים אישיים", עמדו לפנינו כמתבקש הזוג "שלנו" מתואמים
להפליא, ועקביים ללא פשרות. פסענו אחריהם לכיוון דלת היציאה,
באולם הלובי רחב הידיים, לקראתם רצו לפתע נערה כבת 16 וחיוך
מאושר על פניה, וילד כבן 7 עם סוכריה על מקל בפיו, ובלון בידו.
"אימא! אבא!" צעק הילד בחדווה, כשהוא רץ לעברם ומזנק לידיהם
המושטות של הזוג המאושר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שית שכחתי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/8/05 16:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאור קורן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה