אני כותב לך מכתב שכנראה לא ישלח לעולם, אבל בכל זאת יש לי
הרגשה שאת קוראת אותו ברגע זה, לפחות כך אני מקווה.
אני נמצא בשבועיים האחרונים, מז שנפגשנו בבלבול איום. אני לא
מצליח להתרכז ביום-יום וכל מה שאני עושה וכל מה שאני חושב
מתרכז בך. הפכתי למישהו שונה, אני חי מטלפון לטלפון, אני פוגע
באנשים שאוהבים אותי ודואגים לי וכל זאת רק מכמיהתי לפגוש אותך
ולהיות איתך.
אני לא יודע מאיפה הגיע לי כל הרגש הזה, הרי לא נפגשנו ליותר
משעתיים, אך שעתיים אלו הספיקו בשבילי, כך לפחות אני חושב
כרגע.
אני יודע שהמכתב קטוע ומבולגן אבל אין לי דרך אחרת להוציא את
הדברים החוצה, אני מאמין שעם הזמן יהיה יותר טוב. |
