מתחרטת על ההחלטות שלי,
מתחרטת שבזבזתי לך שלושה חודשים מהחיים,
מתחרטת שלקחתי לה את החבר הכי טוב,
מתחרטת על שאי פעם אהבתי אותך,
מתחרטת על כל אותם הימים,
מתחרטת על כל המילים, הצעדים, החיבוקים.
מצטערת על מה שאני ומה שנהייתי,
מצטערת שאין בי מספיק אומץ וביטחון לשמור אותך לעצמי.
מצטערת על הבחירות שלי,
מצטערת שדווקא כך עשיתי זאת,
מצטערת שלא עשיתי.
מאבדת את ההקשבה היחידה,
מאבדת את האמת הנעוצה,
מאבדת בתוך הכאב אותך.
מבקשת שתלך מעלי,
מבקשת שתיזכר בי לפעמים,
מבקשת שתצא מחיי,
מבקשת לשכוח אותך,
מבקשת חלומות חדשים,
מבקשת געגועים עמומים,

גם לא דמות לבקש ממנה סליחה,
רק ריחה באוויר מיד לאחר שברחה,
בלי שום פרידה.

ולפעמים אני מתעוררת
ומגלה שאני בעצם לבד,
כמו תמיד,
בטבעיות,
אף פעם לא היה לי אף אחד,
וכך זה ימשך לעד.