|
היא חדרה לנפשו
מאירה את ישותו באפילה נצחית;
אפילה מהולה באור קלוש
כבשעת דמדומים עת חורף.
הוא קמל חסר כאב
מבלי יכולת לעוף
מבלי יכולת לכמוה לשמש
לה סגד ונכסף.
המלחמה נגדה-
גנב החומק על-פני המוות.
וכי נדמה כי כלל לא נלחם
וכי עטה את שלשלאות החופש
אשר עטתה היא עליו
בכניעות שקטה;
כמו קבר רצונו תחת ערמות
ערמות של שתיקה
של כיסופים
של כמיהות
של תקוה.
כעת-
מאושר יהיה.
לא עוד שליטה.
לא עוד כאב.
וכי בתלמי יסוריו
נובטים זרעי המחר
המחר המבורך כגשם.
רק-
מחר.
שמיים.
ומלודיה צורמת
של אבדון מתוק מניצחון. |
|
|
תודה לאמא ולאבא
שהביאוני עד
הלום ולמשה
מהמכולת ולפריצי
הכלב ולמיצי
התוכי שתמכו בי
לאורך כל הדרך
לאנשים שלוקחים
את הזבל ולכל עם
ישראל.
מת עליכם
כפרות!
תודות לאנשים
שעזרו לי להגיע
לרגע פרסום
הסלוגן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.