|
מסדרת ארונית
ואתה מסדר ארון
בתחנת רכבת ללכת לצידך בגאון
קצין פרטי שלי
איתי במיטה
בין השמיכות
מעניקה לך דרגות
יש יגידו מפוקפקות
חוזר אלי מטונף
ממלחמות לא
מלחמות
תמיד אומר לי שהמלחמות שלנו
הן בעצם הכי קשות
קורא לי גברת קרופט
ואני קוראת לך חייל
אהבה במדים
זה אף פעם לא סיפור קל |
|
|
אז איך שאני
יושב שם, בחדר
שלי, פתאום אני
שומע קול. אני
מסתכל מהחלון,
לא רואה כלום.
פתאום עוד פעם
הקול הזה. אני
פותח את הדלת
וצועק "מישהו
בבית?" אף אחד
לא עונה. אני
חוזר לחדר. שוב
הקול הזה. אני
מנסה לשמוע
מאיפה הקולות
מגיעים. בסוף
אני מגלה שהם
מהבטן שלי.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.