(שוב לא מיועד לבני משפחה למיניהם)
פטפוטי בוא כבר


אני פשוט רוצה עכשיו להתקשר אליך ולהיכנס אל מיטתך בלי להרבות
בגינונים, להיות אחוזה בך, אחוזה שלך, בין האורות הכבויים לנגה
פנס הרחוב שיציף בדיוק בצורה הדקיקה הזאת שהוא יודע להרמינט בה
אנשים ובעיקר עלמות.
תראה לי את כתביך ואת התמונות, אל תיתן להן לחמוק מתודעתי,
אתמול הייתי בת שלוש בגן של טלי כשילדה אחת מילאה ראשי בחול
והיום אותה ילדה בגרה והיא אוחזת בידי איזה בחור מזדמן ואני
אני, רק רוצה להשתגל או כמו שהם נוטים לומר להזדיין בדרך מלאה
תשומת לב והעלאת יצרים מתמשכת עד שלא אדע יותר באיזה עולם אני
חיה אלא רק באיזה עולם אני נמצאת.
או אז לא אזדקק למילותי הנסתרות או הגלויות המנסות לשווא לחשוף
ולהסתיר. אתה יודע, זה לא תמיד הולך לנו כמו שרצינו. אפילו אני
ואתה, בעלי המילים, כושלים לא פעם באין אונות מתסכלת.
ואולי אתה קורא או לא קורא או שעולם המושגים שלך שונה משלי,
בכל מקרה כדאי שתבדוק אותי מדי פעם בצורה גשמית ואמיתית יותר.
אני חושבת שכאן קיים פחות מקום לאי הבנות. אף על פי שהמוח שלנו
משגה ומטעה ומלאה אותנו במה שנקרא התעסקות יתר שגורמת לנו לחוש
אולי פחות בהמתיים, כדי להסתיר את זה אנחנו ממשיכים בצמחונות
הצמחונית שלנו ובגידול שיער ואסיפתו מאחורי האוזניים או פרישתו
על פיסה של דשא או פריסתו בדרך בלתי מחמיאה או או או אווו...

אני חושבת ש... אולי אני חושבת קצת יותר מדי אבל מה זה די אם
לא פסיקת דין חד משמעית של -
אוי בחילה, אני לא מסוגלת לכתוב, עכשיו זה בכוח אולי יוטב לי
אם אקיא ואז אפטר מרקבונות פנימיים ואהיה יותר, רעננה, חדשה
מושכת רזה

חןיחוגדןלךטוטראראק'רטחאלטא75א6טרעאכיךלףךוףחיוחעיכה די