אני לא יודעת מאיפה להתחיל, יותר נכון, אני לא יודעת מאיפה
להמשיך.
הלכתי לאיבוד מתישהו לפני שנה ומאז אני מגששת לי, מסתכלת על
שלטי חוצות שמפרסמים בתי עסק והצעות מפתות לחו"ל, פתאום בא לי
חו"ל, בא לי אירופה, בא לי להסתלק מפה ואולי אם אהיה במקום
אחר, אולי אתנתק לי מהעבר, אתקדם קדימה.
השנה התחלתי לשנות דברים בחיי, לאחר שקבלתי הגיון, כשהתחלתי
לקלוט יותר דברים גם פירשתי דברים אחרת ממה שפעם פירשתי אולי
לא נכון, אולי עכשיו הם יותר טובים והגיוניים לי במובן כל
שהוא.
יש לי מישהו חדש, שונה לגמרי מהקודם, עד עכשיו דרכתי באותו
מקום עם בחורים, כבר לא ככה, לא, החלטתי להסדיר סדר ושליטה במה
שאני עושה ורק אני מחליטה מה טוב לי ושבאמת ובתמים הפעם אני
ארגיש טוב ואולי אהיה מאושרת.
הלב שלי נשאר לעצמי הפעם ואם הוא יפתח, הוא יפתח לאט מאוד ולמי
שאני אדע בלב שלם שכדאי לי.
אני לא אקריב יותר ממה שמקריבים עבורי, אני לא פראיירית ואני
לא מוכנה להפסיד.
אני לא אוהב עד שארגיש נאהבת בלב שלם ואדע שזה לא משהו שחולף.
אני אדישה למי שצריך להיות אדיש אליו, מניאקית כדי להגן על
עצמי וחזקה כדי שלא אשבר כמו בפעם הקודמת.
נשארתי אותה בחורה, מי שמכיר אותי יודע זאת, שיפרתי את עצמי,
זה הכל וזאת מי שמכיר אותי, יודע גם.
אני יותר החלטית בנושאים חשובים שמשפיעים על חיי, לימודים,
חברים, עבודה, משפחה, חופש... אהבה.
אני יכולה לומר שאני מאושרת, אולי יותר מתאים לומר שמחה או
שלמה.
למצב הזה נדרשה בשביל להגיע לזה שנה שלמה.

אולי אף יותר, אולי צריך עוד זמן.
אולי.