בוקר.
הוא הגיע מהר..
העיניים שלי בקושי נפתחות, מה שמקשה עליי לחפש את השעון שלי.
לפחות הבקבוק שלי עדיין איתי, כנראה שנרדמתי איתו.
יש יותר מדי אור והחלון רחוק מדי.
פתאום אני מרגישה משהו ארוך וקשה... מה המערוך שלי עושה פה???
אני מעדיפה שלא לדעת.
אני מפשפשת בקושי רב אחרי השעון שלי והשעה... מוקדם מדי
בבוקר.
קפה, אני צריכה קפה, למרות שתמיד אפשר לסיים את הבקבוק.
טוב... לקום מהטימה... כלומר מיטה.
"מאיה?"
הסתכלות קלה אחורה... שיט!
מה אתה עושה פה? ערום??... (... לא טוב לי)
"אני חייב ללכת, יש לי עבודה!" אמר בזמן שחיפש את התחתונים
שלו.
אני לא עוצרת אותו, וזוחלת לכיוון המטבח.
"רוצה קפה?" צרחתי מהמטבח, שנראה כאילו עבר פה... משהו גדול
שהורס דברים.
"לא תודה, אין לי זמן", אמר מהשירותים. (איכס)
קפה אני לא יודעת לעשות וכרגע המוח שלי צועק הצילו ולא
בעדינות.
"טוב... אני אלך... נדבר כבר?" שואל כאילו זה תלוי בי.
"נראה", אמרתי באדישות.
הוא הסתכל עליי עוד כמה רגעים והלך.
כנראה שפגעתי בו.
אני מדליקה סיגריה וזורקת את הקפה, עכשיו איפה הויסקי? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.