בחיים אמיתיים, נערה של חלומות.
ככה אפשר להגיד.
אף אחד לא רואה את זה שהיא חיה בבועה. כי זה לא בדיוק נכון.
היא מודעת לעולם שמסביבה.
הכל, מסביב, כל עוד זה מסביב, זה הגיוני.
אבל בכל הקשור אליה, אין זה אמיתי.
היא מחכה.
לבדה, שהחלום שבו היא חיה יגיע לסופו.
הימים הרעים הם רק לילות של סיוטים.
והחלומות שחולמים בלילה, הם סה"כ סרט,
בשביל להעביר את הזמן של החלום יותר מהר.
ללכת לישון, בתוך חלום.
היא אפופה בענן, סמיך, שמפריד אותה מהמציאות.
היא חיה.
לא בשבילה.
לא ברור לה למה.
אבל היא לא מתעמקת בנושא. בכל זאת, היא לא יכולה לשלוט
בחלומות.
המחשבות, הרגשות, הכל, זה רק חלק מהתת מודע,
בגוף של אדם שחולם,
ויתעורר עם קץ החיים.
בעולם משלה,
היא יושבת ומחכה.
ובשביל להעביר את הזמן היא חולמת חלומות.
בחלומות שלה,
כל רגע צריך להופיע לה אביר,
והחברה הכי טובה שלה, היא החברה הכי מושלמת בעולם.
וההורים שלה, הם לא באמת מציקים לה.
ואח שלה הגדול, הוא לא באמת מתעלם מעצם קיומה.
כי זה הכל חלום.
רק חלום.