בוא ונשתוק, נביט קרוב
נביט רחוק,
בשמיים, שמתחברים אל המים
לכחול אחד גדול.
בוא ונשתוק, ניכנס אחד
בתוך השני,
ובין רגע העולם הופך להיות,
לדבר לא הגיוני.
וכמה אהבה יכולה להיות בשתיקה?
וכמה שתיקה יכולה להיות בנשיקה?
הרגשה שכזאת שעולה על גדותה,
ברגע אחד קרוב,
בשני מתגעגע.
בוא ונשתוק, בוא ונשתוק
אני אתה, קרוב רחוק,
שני אנשים, שני לבבות
אינספור תקוות וחלומות.
ועכשו שאני כאן,
מחפשת את עצמי,
רוצה לטעם עוד רגע,
אבל,
אין לי עם מי.
אולי המרחק הזה יכול להיות לטובה,
מים רבים לא יכלו לכבות להבה.
נעטוף את הרגע בצמר גפן מתוק,
ואחר כך להתחבק ולשתוק.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.