אני חושבת עלייך רק
במנות בינוניות
בכל פעם
משום שאין ביכולתי
להכיל את כל
הצרימה האיומה של חסרונך
במחשבה אחת.

אתה טמוע בי
עמוק ברבדי נפשי
הבסיסיים, ההתחלתיים, הסודיים
העובריים ביותר.
אתה ההורים שלי.
אתה אבא שלי.
אתה כאן ואינך.

דמותך עוד נשקפת לי שעה עגולה
רואה אותך ברוחי
בצלילות גמורה
וכשאתה מבקר בחלומותיי
ההנאה היא נפלאה
ונוראה
בעירותי.

אני חושבת שיונה טעתה,
המוות הוא כלל לא צעיף
גם לא בום פתאומי
הוא תולעים קטנות קטנות,
שאוכלות אותך בשקט מבפנים.