ביום שבו הלכתי ברגל לחברה שלי בפעם הראשונה פגשתי את אלוהים.
הוא לא היה גבוה ולא נמוך, לא שחור ולא לבן, לא צעיר ולא זקן.
הוא היה באמצע ומאוד צנוע. הוא לא הכריז על כך שהוא אלוהים,
הוא פשוט שאל אותי איפה נמצא רחוב דיזינגוף ואיך מגיעים אליו,
ואני ישר ידעתי שהוא אלוהים.
התחלתי לתחקר אותו בשאלות הכי נדושות שיש כמו: 'למה אנחנו פה,
ומה תפקידינו?' 'מה היה לפני הכול?' שטויות כאלה. והוא רק עמד
שם מסתכל עליי במבט אלוהי שכזה, שאם הייתי אדם מסורתי הייתי
נמס במקום.
הסברתי לו איך להגיע לרחוב דיזינגוף, רק כדי שיראה שאני אדם
טוב לב ואני אעלה לגן עדן, כי הרי כולם יודעים איפה זה
דיזינגוף, אז שאלוהים לא ידע?
כשהסתובבתי משם ללכת הביתה הבנתי פתאום שדיברתי עם אלוהים.
הגוף שלי רעד מפחד, ולא הצלחתי לדבר. כשפתחתי את הדלת בבית,
אשתי ראתה שאני חיוור וישר נלחצה.
"מה קרה?!" היא תקפה אותי בבהלה.
"כ... כלום.. פפ.. פגשתי את אלוהיםםם.." אמרתי והתעלפתי.
כשהתעוררתי אחרי עשר דקות ראיתי כמה אנשים ממגן דוד אדום, ואת
אישתי ראיתי יוצאת מהדלת עם מזוודה.
הנסיעה לבית החולים באמבולנס הייתה ממש מהנה שכן אף פעם לא
נסעתי באמבולנס. הכניסו אותי לחדר שם אמרו לי לחכות עד שיגיע
הרופא שיבדוק אם הכול בסדר. החדר היה די מוזר. הוא לא היה חדר
של רופא רגיל. הוא היה חם יותר וצבעוני יותר והיו בו שתי
כורסאות, ביניהן שולחן ובצד החדר הייתה ספה. התיישבתי על אחת
הכורסאות ונרדמתי.
חלמתי שראיתי את אלוהים שוב, באותו מקום באותה שעה ובאותה
סיטואציה. אבל הפעם, איך שהסברתי לו את הדרך לדיזינגוף נכנס
הרופא והעיר אותי.
"שלום, אני ד"ר כהן." אמר והתיישב.
"אהלן, אני משה." והוא התחיל לשאול אותי שאלות על כל מה שהיה
עד אותו מפגש עם אלוהים, ועל המשפחה שלי וגם קצת על הילדות
שלי. זה היה משעמם מאוד.
בסוף היום, אחת האחיות מסרו לי הודעה שאשתי עזבה. לא חזרתי
הביתה. לא היה לי לאן. אז הבית חולים שהייתי בו היה ממש בסדר
ונתן לי חדר ללילה. החדר היה ממש נחמד. כל הקירות היו מרופדים
בבד נעים כזה שהיה נוח להישען עליו. וגם בגדים הם נתנו לי.
בבוקר נתנו לי עם ארוחת הבוקר שלוש גלולת בצבעים שונים.
"זה יעזור לך. תבלע." אמר אחד הרופאים. וחצי שעה אחרי שבלעתי
הכול היה שקט יותר.

את אלוהים לא ראיתי יותר, גם את אשתי לא. בעצם, לא ראיתי אף
אחד יותר, רק את האנשים המוזרים האלה שמסתובבים פה ומדברים על
עצמם.
עכשיו אני מתחיל לחשוב שאולי זה לא היה אלוהים אותו אחד
שפגשתי, רק סתם אחד שלא יודע כלום מהחיים שלו.
לא יודע. אולי זה התרופות.
נחכה ונראה.