כטל רענן שמשה הזיוה;
רוח של שלום על כנפיה נשאה.
אך את השלטון חפץ אלי-קרב,
הרטינה;
כמשחית, קם עליה בסערה.

כבר קרוב לשנה בכלאה היא מתייסרת.
עננת האשמות סרק מעליה רובץ.
אך אל נאבד תקווה,
כי הקערה על פיה תתהפך עוד;
והעם עיניו יפקח.

רודפי השלום עד חורמה לא יינגשו עוד.
שנאה ומדון בין העמים לטמיון יירדו.
שחר האחווה וקירוב הלבבות,
בשלהבת הפריחה יפציע.
על אנשים כמו טלי,
עתיד העולם יושתת!