|
נערה שחורה יושבת
בספסל הראשון
ליד החלון
במאסף הבינעירוני.
ובעבורה - זהו פך השמן הלילי
נכנסים, נכנסים - ואינו מתמלא
היא אינה מסבה מבטה
אל המצטופפים בירכתיים,
אדוות אורות הדרך על פניהם.
הם המותירים את המושב שלצידה
מיותם מתחושת שייכות. |
|
|
אני עומד מול
הקיר ושואל את
עצמי, בשביל
זה?! בשביל זה
לבכות?
זה כל כך ריגש
אותי עד שהתחלתי
בעצמי לבכות, לא
כי זה ריגש
אותי, כי יצאתי
אדיוט.
יוסי עמוס חזה
מהרהר מול הכותל
על מותו של מוטה
גור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.