נשיקה, סטירה, מכה, ליטוף
מי היה מאמין שכל אלו יכולים לבוא מאותו אדם
מצד אחד אוהב, מחבק, מנשק, מרעיף חום ואהבה
ומנגד, תוך שניות משתנות הפנים
מתעוותות
הגבות מתקמרות, הפה מנפיק חיוך מרושע, ארס מפעפע
והיד מורמת
לא לחבק, לא להגן
להכות, לשבור, לפגוע
היא מתכווצת, מופנמת, נכנסת בתוך עצמה
והמכות ממשיכות
ולפתע זולגת דמעה
היד עוצרת, הגבות מתרככות
העיניים סורקות את הפנים הרטובות מדם, מדמעות
והיד חוזרת למקומה, הגוף הגדול זע ומתרחק
היא קמה, גוררת רגליה למראה
מביטה בעצמה ולא מזהה את הבבואה
סימנים סגולים וכחולים, הפנים נפוחות
דם ניגר מכמה חתכים, עיניים אדומות ודמעות קולחות
היא פותחת את הברז ושוטפת את הדם
הדמעות נשטפות גם
אומרת לעצמה שזה לא יקרה שוב, שזו אשמתה
היא זו שבו התגרתה
הולכת לחדר ונועלת את הדלת
רק שלא תיכנס שם מפלצת
מחליפה חולצה, מנקה את עצמה
נשכבת במיטה, מתכרבלת תחת השמיכה
מייבבת בשקט, שאיש לא ישמע
הרי זוהי רק ילדה קטנה, למה היא בוכה?
ויום למחרת הוא מגיע שוב
מחבק, מנשק, מצטער
נשבע שזה לעולם לא חוזר
והוא מחזיק אותה כאוצר
מנקה את הפצעים, חובש, נזהר
מושיב אותה לצידו
כורך סביבה את ידו
ואז הוא הולך והיא נשארת לבדה
אחרי כמה שעות הוא חוזר, בידו חגורה
היא מתכווצת, שוב לתוך עצמה
מתפללת שתסתיים השעה
שתוכל ללכת, להיעלם, לא לשוב חזרה
שתוכל סוף סוף להימלט מאותה חיה.