יעל אביר / אספלט |
ידי היו פרושות לצדדים.
שלא כמו דדלוס ואיקרוס,
הייתי נטולת כנפיים,
שכבת דונג לא חצצה ביני לסביבתי.
שלא כמותם, לא שאפתי
להתקרב
לשמש
ואף לא לעצמי.
מעולם לא חשבתי קודם
על קשיותו של האספלט.
גרגריותו השחורה
חיבקה אותי באהבה,
אספה אותי אל תוכה.
נטמעתי ונאהבתי
עד אין קץ.
הגשם שטף את הכל,
כמעט.
רוחי נותרה גרגרית
ובאספלט נותר החיבוק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|