לימור רביב / אפור |
קצת חשוך וקר.
אף ענן. אין ירח.
השמים- לו רק היו שלי.
פנסי רחוב בשדרה.
מכונית עוברת. אורות גדולים.
רעש קצר, שקט ארוך.
כביש שומם, אף נפש חיה.
רק אני, על סלע יושבת, חצי בוכה.
לברוח ממנו, בערב הזה.
שיניח לי לנפשי,
שיניח לי לחיות, לבד,
עם האפור שלי, מואר בפנסי הרחוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|