פתחתי את המפה.
הדרכים והמסלולים שנפרשו לפניי
נגלו לעיניי רק להרף עין -
מטושטשים, לעיתים אדומים, כממתיקי סוד
נותנים לדמיוני לעשות בהם כרצונו.

חלקם נראו לי מוכרים
כאילו רק זה זמן מועט קודם
לכן הלכתי וצעדתי בהם,
לעיתים בעל כורחי.

וכיום, אני יודע. שעודני ממשיך
לצעוד, אבל הדרכים הסבוכות במפה,
שבעבר נראו לי כפרשת דרכים עמומה,
הן זכרונות שעימם ממשיך אני לצעוד
כצידה אשר מגוננת עליי מאבני הנגף
אשר קרויים בדרכי ואשר יהיו קרויים
כל עוד ממשיך אני לצעוד בדרך
החתחתים הזו אשר נקראת בפי
הולכי הרגל -
החיים.