זכרונות מתערבלים

כמו עיסה דביקה של עוגה שלא הצליחה.


הם מתערבבים בלי סוף בראשי

האם יש עבור מה?

האם יש עבור מי?


הם חסרי-סדר

לפעמים חסרי-ערך .


ואולי זה הזמן לשכוח מן העבר .


אבל מוחי מסרב .


המוח ילד שורר, מורד

את הכל זוכר.


את הזוועות, המלחמות ואת הפרידות.

את השמחות הוא בקושי נזכר.


כי מה שנצרב השאיר סימנים ופרטי-פרטים.


"או! מוח שורר, בוגד ומורד.


אני לא מצליח להטיל עליך מרות.


אתה בעל-הבית האמיתי


ונגדך אין לי שום דבר אישי.


אבל תתחשב בי"


אני אדע להעריך, להוקיר זיכרונות ארורים


מימים רחוקים.

18.05.05