זכרונות מתערבלים
כמו עיסה דביקה של עוגה שלא הצליחה.
הם מתערבבים בלי סוף בראשי
האם יש עבור מה?
האם יש עבור מי?
הם חסרי-סדר
לפעמים חסרי-ערך .
ואולי זה הזמן לשכוח מן העבר .
אבל מוחי מסרב .
המוח ילד שורר, מורד
את הכל זוכר.
את הזוועות, המלחמות ואת הפרידות.
את השמחות הוא בקושי נזכר.
כי מה שנצרב השאיר סימנים ופרטי-פרטים.
"או! מוח שורר, בוגד ומורד.
אני לא מצליח להטיל עליך מרות.
אתה בעל-הבית האמיתי
ונגדך אין לי שום דבר אישי.
אבל תתחשב בי"
אני אדע להעריך, להוקיר זיכרונות ארורים
מימים רחוקים.
18.05.05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.