עוד מעט , הוא יבוא.
אני יודע , עשיתי כבר את הטלפון , אני מחייך. אני צוחק. צחוק
פרוע , מתגלגל. הפסקתי לצחוק. שהשכנים לא ישמעו. אני תוקע את
ספל המאג הכבד באווריום , רודף אחרי אחד מדגי הזהב. תפסתי דג
זברה. זברה קטנה . אני צוחק. מגחך ,בשקט. זברה בלי רגליים. אני
שופך אותה לכוס אחרת , שקופה. היא שוחה כמו מטומטמת. אולי זה
הוא? לא , זה זברה. זברה זברה זברה זברה זברה. מילה מטומטמת.
דג מטומטם.
אני שותה את המים ומרגיש את הזברה מחליקה לי בגרון. זברה
מדגדגת. מדגדג מטומטם. איש טיפש. רשע , רשע מרושע, וטיפש. כן
כן. הוא טיפש מאוד , אני חכם. חכם חכם.טיהי , מדגדג לי בבטן.
זברה זברה. אני בולע את הסיגריה. זברה עם כוויות.

המקום היה הפוך לגמרי.
צעקות , חום אימים , פיסות בצק מעופפות בין ענני קמח, עוד יום
שישי רגיל לגמרי בפיצריה השכונתית.  ישבתי בצד, עם סיגריה ,
מנותק ממהמולה והלחץ ,העשן המיתמר מבין אצבעותי מצייר לי
בקווים ברורים מה אעשה עם המשכורת הקרבה והולכת , ונמוג לקול
הצעקות של שרון ,אחראי המשמרת. "בחייך , אל תתאפץ לי עכשיו ,
אתה לא רואה באיזה לחץ אנחנו?יש לך שתי כתובות בגבעתיים , קח
שתי קולות ותצא"
בחוסר חשק מופגן, ועם זאת בזריזות מופלאה שלפתי שני בקבוקי
קולה מהמקרר ,ויחד עם מגשי הפיצה הנתונים בתיק הפלסטיק התרמי
העמסתי אותם לארגז הגדול והמתפרק שהיה מחובר לאחוריו המעוותים
של אופנוע קטן ומתפרק.  ברקס , מגע בסטרטר , מצערת פתוחה ,
ויצאתי.

היא פה. יופי טופי. תכנית שמכנית. תכנית חכמה , איש מטומטם.
מטומטם מטומטם. המשקפיים מדגדגות לי באף. הזקן מדגדג לי
בחולצה. התולעים מדגדגות לי ברגליים. כדורים כדורים. ימים
קצרצרים. אני לוקח אקמול. הדקות לא נגמרות. כואב בראש. נו , נו
כבר. טיפש. טיפש ורע ומטומטם. תבוא כבר. טיפש.אתה כזה טיפש ,
אני כזה חכם. התקרה באמבטיה לא חכמה. היא חומה. וחמה. ויש לה
כתמים של רטוב. אני באמבטיה. רטוב. האצבעות שלי מקומטות. כמו
כרוב. טיהי. רקוב, רטוב , עצוב. עצוב עצוב. איש רע וטיפש
ומטומטם בעולם. תבוא כבר.

חדר מדרגות חשוך וצר.
הבתים הישנים האלו , הבלוקים חסריי הייחוד , שלוקח נצח לאתר
בהם את הכתובת הנכונה , ואז עוד נתקעים בחושך הזה ודופקים בדלת
של שלוש דירות לא נכונות עד שמגיעים לכתובת , באיחור ועם פיצה
קרה.
אני יכול כבר לשכוח מטיפ, סססססאמק.   קומה שניה , דלת שניה
מימין. נו , ננסה. דופק בדלת, מחכה.... אין תשובה , ואין לי
זמן , דופק שוב בדלת...... "אני כבר פותחת לך...."  קול יפה
דווקא. נשמעת די צעירה , אולי בגילי אפילו. בטח עושה מסיבה עם
החברות שלה. איך היתה מתאימה לי מסיבה עכשיו , אבל צריך לעבוד,
צריך כסף. ססססססססאמק. הדלת נפתחת , ואני באמת לא מאמין למראה
עיני....

הוא בא... יופי. יופי יופי. איש טיפש , טיפש ורע. פה
בדירה.איש רע. זברה עם כוויה. הכל בגלל האיש הרע. איפה הסכין?
יופי. כן כן. טוב מאוד. אני חכם מאוד. כן כן. לשלם לאישה.
עשיתי עשיתי. להזמין איש. הזמנתי. יופי יופי. טוב מאוד.עוד
בירה. טוב. טוב מאוד. איש רע, רע וטיפש. אני חכם. חכם ושיכור.
אקדח? יש. יופי יופי. מאוד חכם. חבל חזק? יופי. יופי יופי.הכל
אני יודע. הכל. זהו זהו. היום זה זה. היא מכניסה אותו. טוב
מאוד. האמבטיה קרה. קר קר. זברות במים.

זה החלום הרטוב של כל שליח פיצה.
את הדלת פותחת בחורה צעירה, ילדה כמעט לפי פניה, אבל ככל שמבטי
משוטט על גופה מתחוור לי שיש לי פה עסק עם אישה במלוא מובן
המילה. היא נתונה באיזו כתונת סאטן , שיערה השחור המשיי גולש
על כתפה החשופה כמעט לגמרי , וניכר שקר לה , או אולי היא
מתרגשת לראות אותי. "אני מצטערת , כל היום אני במיטה"
"זה....זה בסדר..." אני מגמגם. מה בסדר? יש אלוהים , והוא אוהב
אותי.
"הנה הכסף בשביל הפיצה " היא מושיטה לי שטר של חמישים שקל ,
ואני מודה לאלוהים ומסתובב ללכת, שומע אותה קוראת מאחורי
"רגע!"
מסתובב חזרה.
"מה עם טיפ? אני לא אתן לך ללכת בלי טיפ"
עכשיו השתכנעתי שלא רק שיש אלוהים , ושהוא אוהב אותי , הוא גם
מחלטר כתסריטאי בסרטים אירוטיים סוג ז'. וכמו בכדי לאשר את
הסברה המושכלת הזו , היא פותחת שוב את שפתי הדובדבן שלה ואומרת
, מבקשת כמעט " אולי תכנס ותשב רגע , אני אחפש כסף קטן"
"אני... אההה... אני ממש ממהר... יש לחץ ו..."
"לא לא , אני מתעקשת , זה ייקח רגע" -טוב , לעזזל העבודה. עוד
רגע פה , ומצדי שהעולם יישרף. אני נכנס ומתיישב בסלון המרוהט
בצניעות , ומבין שהמארחת המהממת שלי היא כנראה סטודנטית , או
משהו כזה.
היא חוזרת , וממלמלת את הברור מאיליו-
"אין לי כסף קטן... אבל יש לי רעיון טוב יותר...."
היא מתכופפת על ברכיה ,פותחת את מכנסי באצבעות מיומנות ,
ומתחילה במלאכת קודש שמילים לא יתארו. אני שוכח את הכל , ומודה
בקול גדול לאלוהים , צורח , צועק - "יש אלוהים! יש אלוהים! יש
אלוהייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייים" -בום!-
רעש של יריה מגיע מאחד החדרים בדירה , אני דוחף את הסטודנטית
מעלי ורץ כדי למצוא גופה של בחור , בן ארבעים בערך , צף
באמבטיה מלאת דם , לצידו כמה בקבוקי בירה , אקווריום ומכתב.
אני מרים את המכתב וחוזר לסלון , לגלות שהבחורה נעלמה ולא
הותירה זכר.
כל זה מוזר מדי בשבילי , מוזר שאני מסתכל על המכתב , ורואה
שהוא ממוען "לשליח של הפיצה"

שלום שליח!
כותב לך אורן ברובלסקי. מי זה אורן ברובלסקי אתה שואל? נו ,
אתה לא מכיר אותי ,בטח שאתה שואל. נעים מאוד , אני אורן
ברובלסקי , גאון , והגופה שלי צפה עכשיו באמבטיה , בדירה שהבאת
אליה את הפיצה. איך אני יודע את כל זה אם אני מת? בגלל שאני
גאון. גאון מאוד. והיתה לי תכנית גאונית , איך להגיע לגן עדן ,
ולהפטר מהכאב ההוא. עכשיו אתה שואל מה זה הכאב ההוא , אתה רואה
, אני יודע מה אתה שואל , כי אני גאון. גאון מאוד.
  פעם , גם אני הייתי שליח. הייתי עושה משלוחים , עוד לפני
שלכל פיצה היה שליח ,וכשהיתה חברה אחת בכל תל אביב שעשתה
משלוחים של כל דבר. גם לי היתה וספה ישנה עם ארגז , והייתי
מקבל משימות מהבוס , והולך להביא דברים. סיגריות , סנדוויצ'ים
,כל מה שמישהו רוצה , ואין לו כח לצאת מהבית.
  ואז , קיבל הבוס טלפון. הוא שלח אותי לקנות שמפניה יקרה
באיזה מקום מפואר , ולהביא אותה לדירה יקרה במקום מפואר אחר.
אז נסעתי , וקניתי , והגעתי לחדר מדרגות גדול ומואר ומרווח ,
מאוד שונה מהבית שלי בגבעתיים.
  מצאתי את הדירה , שהיתה בקומה הכי גבוהה של המגדל הגבוהה
בצפון תל אביב , ופתחה לי את הדלת אישה. היא לא היתה צעירה ,
בת ארבעים בערך , אבל ראו שהיתה יפה פעם , ושהיא שומרת ומטפחת
את עצמה. תבין , אני , אורן ברובלסקי , גאון , הייתי הראשון
שנתקל ב"פנטזיית השליח" , לפני שבכלל המציאו אותך , שליח.
  היא הזמינה אותי להכנס , כי לא היה לה טיפ , ושתתה איתי את
השמפניה , והראש שלי היה מסובב כשהיא אמרה שהיא שונאת את בעלה
,ושהוא בוגד בה , והראש שלי הסתובב כמו פורפרה כשהיא לקחה אותי
ביד למיטת מים שלהם ,והזדיינה איתי.
  הראש שלי עדיין הסתובב כשבעלה הגיע , בעלה היה איש גדול ורע
, איש עשיר וטיפט , וטיפש ומטומטם ורע , ולא גאון , טיפש וטיפש
וטיפש ורע ורע ומאוד מכוער ומטומטם , והוא הרביץ לי , הוא
הרביץ לי בראש ,והוא היה ממשיך להרביץ לי אם לא הייתי הורג
אותו.
  קיבלתי שבע שנים על הריגה , מתוך הגנה עצמית, אבל המכות של
האיש ההוא בראש ,הם לא עזבו אותי. כבר לא הייתי יפה וצעיר ,
ואנשים צחקו מאיף שדיברתי , והיו לי כאבי ראש כאלה , שאלוהים
לא ברא.
רציתי למות , ושיפסיק הכאב ראש הזה, ושיפסיקו הצחוקים של
הילדים ליד הסופר , והצפירות של המכוניות ,והמכות בראש , אבל
אני גאון , גאון מאוד , ולא רציתי למות רוצח וללכת לגהינום ,
אז עשיתי תכנית , תכנית חכמה מאוד.
  הגשמתי לך את "פנטזיית השליח". עשיתי טוב , ואני עכשיו בגן
עדן.
ואתה , אין לך אף אחד שירביץ לך בראש , ואתה יכול ללכת ולהיות
שמח ולדעת שיש אלוהים , ותדע שעזרת לי להגיע לגן עדן , ובזכותך
לא כואב לי הראש.

ישבתי בסלון הזר , העני , ובכיתי.
יש פה איש זקן , מטורף שבטוח שהיצלתי את החיים שלו , שוכב מת
באמבטיה. אני כבר שעה וחצי במשלוח ויפטרו אותי , על בטוח.
והסיפור שלו, הוא קרע אותי. זה יכל גם להיות אני.
קמתי , אספתי את תיק הפלסטיק , הנחתי את מגש הפיצה על השולחן ,
ואת הקולה לידו. "תנוח על משכבך בשלום" מלמלתי לעבר האמבטיה,
והלכתי לעבר הדלת. כשפתחתי אותה , עמד שוטר בצד השני. הוא לא
חייך , והבנתי , שהפעם אני עומד מהצד הלא נכון של הדלת.